שוב זאת תקופה של גאות בחיי

פורסם ע''י ב מרץ 6, 2010 in בלוג | ‏תגובה אחת

זה תמיד מתחיל בחיפוש.

פעם היו אלבומי התמונות. צילום מסויים היה תופס אותי, ורק אחרי שהתחלתי לצייר, ולפעמים גם הרבה זמן אחרי שסיימתי, הבנתי מה היה בו, דווקא בו, שמשך אותי. אחר כך התחלתי לשוטט בעיר, בעיקר בשוק מחנה יהודה ובחנויות של הכל בדולר, עד שאיזשהו חפץ או אדם פתאום הדליקו אור.

עכשיו, עולם חדש מופלא, אני משוטטת באינטרנט: לפעמים אני יודעת מראש מה אני מחפשת (party, fun, high). פעמים אחרות מילות החיפוש אסוציאטיביות לחלוטין (nude, telephone post, swimming pool). כל צילום שמעניין אותי שולח  לעולמות חדשים, כמו עץ משפחה או תרשים זרימה מופרע ואינסופי  (deer, fireworks, Berlin) . אני ממשיכה  עד שיש לי סחרחורת, המסך מכוסה בצילומים שרק אני (וגם זה לא תמיד) מבינה את הקשר ביניהם, והשולחן מתמלא בפתקים. צילום אחד הופך לי את הבטן. אני לא יודעת למה אבל יודעת שאותו אני רוצה.

מהקירות הריקים והאנונימיים שסביבו ומהאור הקר אני מבינה שהוא במלון. אני לא יודעת איפה. הוא נראה לי עצוב ולבד והוא זורק אותי למלון קצת קודר בניו ג'רזי שהייתי בו פעם עם בחור עצוב אחר שאהבתי פעם מאד וגם אנחנו הצטלמנו במראה.

אני מתחילה לצייר אותו כמו שהוא ורוצה שהכתום ישתלט, אבל הוא עצוב כל כך והכתום בוהק מידי בשבילו.  אני מעמעמת את הכתום באוקר וצהוב אבל הוא הופך למדבר גדול מידי ומת ולא טוב לבחור שבנתיים אני קוראת לו אלכס. אני מכסה בכחול ומגלה שאני רוצה רק את אלכס שבמראה, רק את אלכס שאלכס רואה ואני מורידה את הבד מהמסגרת וחותכת החוצה חצי. אני מותחת שוב ובוהה. יומיים אני בוהה ואז אני מבינה. הוא נקי מידי, חלק מידי, שקט מידי ואני רוצה שהעצב שלו יזלוג ממנו החוצה ויכסה את העור שלו, את השיער, את הקיר.

זה אלכס, מצחצח שיניים. בחדר השני הבחורה שהוא אוהב מחכה כבר עם המזוודה. הוא יראה אותה עוד כמה פעמים בעתיד, אבל זה כבר לא יהיה אותו דבר.

1 תגובה

  1. פיגומים « שקיעות של פטל
    19 בדצמבר 2010

    […] הגיעה הנשיקה, ציור אח לאלכס, […]

    Reply

השאר תגובה