ילדים מבשלים

פורסם ע''י ב מרץ 17, 2010 in בלוג | ‏5 תגובות

כשאני לא יכולה לצייר אני מבשלת.

אמא שלי, שאחראית במידה רבה לאהבה שלי לאמנות וליופי, הקפידה לא לשים גבולות לרצון ולצורך שלי ליצור. כילדה, היא ציירה ופיסלה איתי, ציידה אותי בכל הצבעים והחומרים ורשמה אותי לכל חוג אמנות שרציתי (כולל דקופאז', שהוא ללא ספק אחד הדברים היותר ביזאריים שעשיתי. מצד שני, זה לא שהיו בבאר שבע הרבה אופציות). בבית היא איפשרה לי לצייר כמעט בכל מקום, כולל קירות, דלתות ועל הגוף.

למטבח, לעומת זאת, היא לא הסכימה לי להכנס.

כשקיבלתי ליום הולדתי התשיעי  את הקלאסיקה "ילדים מבשלים" מדודה שלי,  אמא שלי הודיעה לה שאני מוזמנת לבשל אצלה.

הדודה קיבלה את ההזמנה, אבל מכיוון שגרה די רחוק, יצא שעד שעזבתי את הבית הרפרטואר שלי הסתכם בפתיתים וחביתה.

בשנה הראשונה בירושלים, כשהשותפה שלי הבחינה שאני עדיין מבשלת עם "ילדים מבשלים" היא החליטה ללמד אותי. לקח לה קצת זמן לשכנע אותי שבצל קצוץ לא מגיע משקית של אוסם ושלא צריך להוסיף שמנת מתוקה לכל דבר, אבל בסוף התחלתי לבשל.

ואיזה אושר זה היה! גיליתי את הכיף של לבחור ירקות בשוק, של הקריאה בספרי בישול, וכמה שנים אחר כך גם את האומץ למרוד בהם. כשישבתי פעם כסטודנטית שנה ד' בוועדות קבלה לשנה א בבצלאל שמתי לב שרוב המועמדים ציינו בישול ברשימת התחביבים שלהם. (גם המורים בוועדה שמו לב, והכניסו את השאלה "האם אתה אוהב לבשל" לראיון). ובאמת, רבים מחבריי לכיתה אהבו מאד לבשל. היינו נפגשים ומבשלים יחד, ואחר כך שוכבים על הספה בלי יכולת לזוז (עדיין היתה לי יד קלה מידי על השמנת המתוקה) כשמולנו נפרש הנוף המופלא של עין כרם או עמק המצלבה.

כשאני לא יכולה לצייר אני מבשלת.

כשהרעיון שיש לי בראש לא מסתדר עם מה שיוצא לי מהיד, כשאני נסערת או משותקת מידי, או (וזה לא פחות מתסכל) כשהציור כבר מחכה ומוכן לי בראש אבל הג'סו על הבד עוד לא יבש, אני מבשלת. עם הזמן שמתי לב שיש לי מעגלים כאלה. כשאני מציירת אני שקועה בזה לחלוטין ואין לי שום עניין לבשל. שניצל טבעול מספק אותי לחלוטין. כשאני לא מציירת, לעומת זאת- אני לא יוצאת מהמטבח. כמו בסטודיו אני שמה רדיו, לובשת בגדים שאפשר להתלכלך איתם, ולא עונה לטלפון.

הבדים שהזמנתי עוד לא הגיעו, אז קניתי 5 קילו עגבניות שרי:

מימין למעלה ובכייון השעון- דאל הודי (עדשים, שום, ג'ינגר, גארם מסאלה, כורכום, צ'ילי, בצל, זרעי כמון ועגבניות) מטר פניר (אותו דבר רק עם אפונה במקום עדשים, ועם גבינה הודית) , חומוס ותפוחי אדמה בחלב קוקוס (עם שום, כוסברה, רוטב סויה ועגבניות. מעולה עם קוסקוס) וצ'ילי (שעועית אדומה, שום, בצל, המון צ'ילי ועגבניות. מעולה עם אורז ושמנת חמוצה).

בשנים האחרונות שכללתי את זה. אני מבשלת כמויות אדירות בארבעה סירים גדולים במקביל ומקפיאה בקופסאות שמתאימות בגודל למנה יומית משפחתית (לימים שבהם אני כן מציירת). אני נותנת דרור לצד הגרמני שלי ומסדרת את עשרות הקופסאות (הזהות כמובן) במקפיא בשורות ישרות, ומקפידה לצרף לכל אחד מדבקה עם התוכן ותאריך הייצור (יש לי חברים שזה מפחיד אותם).

אם הבדים לא יגיעו גם מחר אצטרך להכין פאי תפוחים, עוגיות  שוקולד צ'יפ ולחמניות.

5 תגובות

  1. shai63
    17 במרץ 2010

    ציור הוא סוג של בישול או בישול הוא סוג של ציור.

    Reply
  2. רוני
    17 במרץ 2010

    אבל שירה, מתכונים!
    מקסים הקשר בין יצירה פלסטית לבישול. ומפתיע קצת.

    Reply
  3. נועה
    17 במרץ 2010

    מעוררת השראה!!

    Reply
  4. מאיה שווסטער
    18 במרץ 2010

    אני מעידה שהכל יוצא טעים מאוד.
    אני מוזמנת מחר לטעימות ולטייק-אווי??

    Reply

השאר תגובה