It Could Never Happen Here

פורסם ע''י ב מרץ 24, 2011 in בלוג | ‏9 תגובות

זה התחיל מנערה מתנדנדת.

הפלאש הזה, שהופך אותה לחלל נגטיבי של נערה, ריתק אותי. הֶעְדֵּר של נערה מתנדנדת.

 

היא צריכה להיות קטנה, נעלמת כמעט, ובכל זאת במרכז, על עץ ענק ובודד באמצע שממה, קר נורא אבל עם שמיים כחולים מתעתעים של יום קיץ.

והיה לי ברור שהעץ הזה, עם המדרגות העצובות שלא מובילות לשום מקום, יהיה מושלם.

הזמנתי קרש ענק לציור, הכי גדול שהיה לי אי פעם. בקושי הצלחתי לסחוב אותו, וכבר לא יכולתי לחכות.

ציירתי.

שני מטר על שני מטר של שעמום מוחלט.

וגם לא היה לי קר מספיק-


מה שבאמת רציתי זה לקחת את הקרש המחורבן למכולת האשפה למטה אבל היה לי כבד מידי, אז המשכתי להאבק.


הקיר שממול התמלא בצילומי שלג מכאיבים והכעס והתסכול על הקרש הענק שתקוע לי באמצע הסטודיו ולא נעלם מעצמו בבוקר המחרת, הפכו לסופת שלגים.

כבר התחלתי להרגיש משהו כלפי המקום הזה אבל הנערה הזו, מה היא רוצה ממני?

ואז אורי סיפר לי על שיחה שהיתה לו פעם עם במאי שהוא ערך לו סרט. אתה לא יכול להוריד את הסצנה הזו, הבמאי אמר לו, בשבילה עשיתי את הסרט הזה. אז היא מילאה את תפקידה כהלכה, אורי ענה, כי הסרט מצוין. הוא כבר לא זקוק לה יותר.

וגם אני לא.

ואחרי חודשיים של תסכול, פתאום הכל התחבר. היא הביטה בי באדישות מיואשת, מתעלמת מהקור. אף אחד לא מוכן לראות את זה, אבל היא יודעת. עתיד להתחולל כאן אסון.

It Could Never Happen Here


* * *

תערוכת היחיד שלי, יום הולדת לאינפנטה, נפתחת בגלריה שי אריה ביום חמישי, 31.3.11 בשעה שמונה בערב, ותימשך עד ה6.5.11. בואו.

9 תגובות

  1. תמי ברקאי
    24 במרץ 2011

    שירה, ברכות על התערוכה, איזה יופי של פוסט, מרתק לראות את התהליך, וכמובן צובט בלב – הציור שהגיע בסוף, מתחשק לומר ליפנית הזו לקחת את הארנב שלה ולברוח כל עוד אפשר.

    Reply
    • שירה גלזרמן
      24 במרץ 2011

      תודה
      רק שבוע אחרי רעידת האדמה הסתכלתי על הציור, שציירתי לפני יותר מחצי שנה, וקישרתי ביניהם. זה באמת מוזר

      Reply
  2. רוני
    24 במרץ 2011

    איזה תאור מהפנט. אהבתי את כל הגרסאות מלבד הראשונה, אבל את צודקת. הפיגומים כבר אינם נחוצים שם.
    להתראות בתערוכה.

    Reply
  3. מיה שילון
    25 במרץ 2011

    פוסט מדויק ומרגש כתמיד.
    בהצלחה, שירה נהדרת. אשתדל מאוד להגיע.

    Reply
  4. yael
    25 במרץ 2011

    . meragesh
    meod ve kol kach yaffe

    Reply
  5. yael
    26 במרץ 2011

    meragesh meopd ve kol kach kol kach yaffe.

    Reply
  6. ריקי כהן
    26 במרץ 2011

    מהפנט ומטריד. פוסט נפלא. אני בטוח מגיעה.

    Reply
  7. רונית
    2 במאי 2011

    ושוב. כמה יפה כתבת. איזה יופי שנולדה היצירה האחרונה, חבל שכל הגרסאות אליו לא יכלו להתקיים לצידו גם. אהבתי גם את שני מטר על שני מטר של שעמום. ונהדר שתיעדת את תהליך הפיכתה למה שהיא.

    Reply
  8. רוית
    24 בינואר 2012

    הציור הזה נחרט לי בנשמה.בכל ערב לפני השינה אני מסתכלת על הקיר הריק ממול המיטה ומדמיינת את הציור הנפלא שלך.זה מדהים איך הצלחת לתפוס את החום הפנימי שנותן שלג, גרנו שנתיים בארה"ב ויש תחושה, קסומה של בדידות כאשר הולכים בשלג כשהפה מתחת לצעיף והעיניים בלבן האינסופי.בדיוק כמו שבציור.תודה

    Reply

השאר תגובה