Memorial day sale

פורסם ע''י ב אפריל 24, 2012 in בלוג | ‏3 תגובות

בוקר יום הזיכרון, התחנה המרכזית הישנה בתל אביב: זונה נשענת על עמוד, קוראת ספר עבה. לקוח ניגש. היא מקפלת אוזן בפינת העמוד, לאט, סוגרת והולכת איתו. על הכביש זונה אחרת. יחפה. הולכת מתנודדת, לא שמה לב למכוניות. אני נכנסת לפיצוציה, פותחת עיתון: להקה הלחינה שיר שכתב בן שכול, שבעצמו נהרג בשירותו הצבאי. מציעים לי לסרוק את הקוד לנייד כדי לצפות בקליפ המרגש. בעמוד אחר בנק לאומי מציע הלוואה חגיגית של 64000 ₪ ליום העצמאות. החזרים נוחים. על המדרכה בחוץ מבקש מקלט אריתראי קופץ, מתאגרף עם האוויר. מכוון ומכה בפגיעות מדויקות ומדודות. הוא מרוכז מאד ומריע לעצמו מפעם לפעם, לא שם לב לכלום. גם לא אלי, שעוצרת ומביטה בו. על המדרכה השניה קבוצה של מבקשי מקלט מתגודדת מול משרד כח אדם. כולם מביטים למעלה. גם אני מסתכלת. מהחלון בקומה השלישית תולים עכשיו דגל ענק של מדינת ישראל. הוא מכסה את כל הבניין. אני נזכרת: אני בת שלוש עשרה. יום הזכרון, תלמידה חדשה בכיתה ט' בתיכון הציבורי של בית לחם, ניו יורק. אני מחפשת את הכתבות סוחטות הדמעות ואת המוזיקה השקטה, אבל הרדיו צועק: ממוריאל דיי סייל! הזדמנות של פעם בשנה! בבית הספר, כרגיל, אני חוששת שבטעות אצחק בטקס, אבל אין שום טקס ואני ניגשת לאדם היחיד שהתחברתי איתו בנתיים, מיסטר לואיס, המורה שלי לציור. אני לא מבינה, אני אומרת לו, אצלנו בבאר שבע יש נאומים ושירים, וכולם חייבים להיות עצובים, איך זה שפה יש הנחות חגיגיות בוונדי'ס על ארוחה משפחתית? למיסטר לואיס יש זקן כתום וריח של Old spice. הוא מביט בי במבט רציני ואומר:

This is America, kiddo, and people mourn in different ways.

3 תגובות

  1. רותי
    24 באפריל 2012

    יפה.

    Reply
  2. ריקי כהן
    25 באפריל 2012

    נהדר, חד ודוקר, ישאיר אותי עם משקע.

    Reply
  3. שושי שמיר
    25 באפריל 2012

    מרגשת

    Reply

השאר תגובה