תינוק

על שולחן השרטוט הלבן בסלון
ירון מניח תינוק
זיפים מצמחים בלחייו הוא שוכב
על בטנו בחולצה לבנה מודפסת
בלי תחתונים
הוא לוחש לתוך גלגל העין שלי
תרימי אותי תרימי אותי תרימי
אותי למה את לא מרימה אותי
תדברי איתי אני תינוק ואני חושבת
שכפתורי שמלתי ודאי אינם רכוסים כראוי

ועכשיו זה אתה

ועכשיו זה אתה ואני יודעת
שאין יותר
כיסויים רכים של פרווה מלאכותית
בוולוו סטיישן ירוקה
מנוע כבה
ואני ילדה
פוקחת עיניים לשבריר של
רגע לזהות
גדר חיה של שיחי הדס
שער נמוך ומתעגל
תיבת דואר חומה ואני
מורמת באוויר
מתאמצת
לא להתעורר רק שלא
יפסיק אבא לשאתי לחדרי
תמיד בדממה שומרת
ויכסה
מדוייק ומכיר
וצליל עירות אחרון
חריקת דלת נסגרת
עכשיו אתה נוגע בכתף שלי חזק
הגענו
וכבר קודם הייתי ערה
אתה טורק את הדלת
רנו כחולה
סאאמק עם החניה כאן
אתה אומר

תפילה לשנתך

אני מגיפה חלונות
מפני עטלפי סיוטים מתדפקים
שגויא נכשל בהם ואיך אוכל אני
לגהץ ולבשם את האויר סביבך
שיעטוף אותך שומר ומעומלן ועודך
קטנה בשנתך כשהיית
חוזרת מבית הספר אדומה ודביקה
כתפוח מסוכר ביריד
משתחלת לשנת הצהריים שלי כי ביקשתי ואני
לא יכולתי להגן על ילדותך שהתפוצצה
בטיילת בשלישי שעבר ולא
על שנתך השקופה והחובטת
מתפתלת מפני זכר עירותך
אבל לפני שנרדמת צחקת מעט
וטעיתי לחשוב שאוכל
לכלוא את אור הבוקר, רק זאת-
להעניק לך את חסד השינה.

בואי בואי יערה

בואי בואי יערה
אנער מאבק ונפטלין את בגדי ינקותי
ששמרה לך אמי בקפידה גרביים סרוגות שמלות פשתן רקומות
את הטבעות השחורות סביב עיני אשא
בגאוות מבורכים  זקופה
של אמא-של-יערה
מנשא גב אדום יהיה לנו הכי יפה שיש
אמא שלי תערבב לך שמנת עם חתיכות קטנות של שוקולד פרה
אבי יריח את ראשך
יבנה לך סוס נדנדה רוסֶנָנְטֶה
בואי בואי יערה
בציפורניים שקופות
תמשכי בשערותיי  אני מוכרחה כבר
שתבכי יערה שתצחקי שתקראי לי
ואערסל אותך
על שדיי על פניי על בטני הריקה

ההורים של כנרת קנו לה דירה

ההורים של כנרת קנו לה דירה
בית הכרם, עם מרפסת קומה שלישית
שלושה חדרים ושלושה ימים היא
ישנה בשק שינה ליד הכניסה
אנטון מכין לה תה, הוא יאהב אותה תמיד
כמו נרודה כמו ז'אק ברל כמו רחל
הוא שיפץ את המטבח, כנרת רוצה
לנסוע לאמסטרדם ניו יורק לונדון
היא מראה לי את החדר הנוסף
שלא צריך להגיד בשביל מה הוא
אנטון עשה רצפת פרקט, כנרת
דוחפת אצבע לגרון עושה קולות
גוררת רגליים
פותחת ארונות מגירות
צוחקת כמו אסירה

טורונטו

בדרך לבן גוריון
נגיד למונית שתעצור ותחכה
במגדל דויד
במקום שהשכבות חשופות
נעמוד מתחת לקשת
מעל גינת התבלינים
נגיד משהו דרמטי כמו שאת אוהבת
ולאויר יהיה ריח הולם של רוזמרין
כשהעיניים שלך יתמלאו דמעות
אני אנסה להצחיק אותך ואומר
שאם את בוכה אני הולכת
ואאיץ בך כי את מאחרת
כמו תמיד ואת תגידי
שאת תמיד מגיעה בסוף
אני אשתוק כי הפעם
איחולי עייפים
והים שייולד מחר בינינו
גדול מידי
אולי תחכי מעט
תישני איתי בגבעה הצרפתית
נדבר כל הלילה ונקום
לפנות בוקר לשמוע את המואזין ואת
קולות הג'ונגל של העורבים

אתה הרי ידעת שאעזוב בסוף

אתה הרי ידעת שאעזוב בסוף
תזכור שבקושי הגעתי
והייתי מתנשפת וכבדה ושואלת
ובאת וניפצת סלעים
מכל מה שמאכל בנו עכשיו הבטחנו
לשמור ולהשמר
ובישרנו בחוצות כמי שיודע –
הפעם —
שבילים נולדו והסתלסלו תחת רגלינו
יום שלם יכלנו רק
לקטוף תאנים
מי זה קוטף תאנים יום שלם
והשתמשנו בכל מלות ההיבריס האסורות
היינו
מלאי מילים
ותלינו וילונות וצבענו קירות
צהוב אדום סגול אפילו
מי היה מאמין

מרקוס אאורליוס

אחדות היקום,
מהות השינוי,
וטבעו של השלם
היו צריכים לוותר לך
להרשות שרק תבהה
ימים ותשאל שאלות
ותשתוק
כמה שתרצה תשתוק
במקום זה התחתנת
לחמת מלחמות
פאוסטינה ילדה לך
ילד טיפש ואכזר
בטח לא ממך
יקירי זה משעמם אני יודעת
היית צריך להתחמק
לפני שהוטבעו מטבעות ולפני
שקפאת על גב סוס שרגליו באוויר
עטויים קורוזיה מפוארת
וחרא של יונים בכיכר